6/1/2010

רשויות מקומיות המתקשרות עם חברות לשם הסעת תלמידים, עושות זאת על פי נוסח מכרז שנקבע על ידי משרד החינוך. אחד מהתנאים שנקבעו בחוזה הוא, ששנת הייצור של האוטובוס תהיה לכל היותר עשר שנים אחורה. כלומר, גילו של הרכב לא יעלה על 10 שנים. הנחיה דומה קיימת גם לגבי הסעת חיילים.

מספר חברות הסעה עתרו לבג"ץ וטענו כי ההנחיה לגבי גיל הרכב היא בלתי סבירה, פוגעת בחופש העיסוק, ומפלה אותן לעומת חברות אחרות. (הכוונה לאוטובוסים של המועצות האזוריות, שהוראה זו לא חלה עליהם). כן הציעו להמיר את ההוראה באמצעי פיקוח אחרים על מצב האוטובוסים.

בג"ץ קובע כי ההנחיה לגבי גיל האוטובוסים המשמשים להסעת חיילים ותלמידים היא סוגיה בעלת גוון מקצועי מובהק, ובית המשפט לא יתערב בסוגיות מעין אלו, אלא רק במקרים קיצוניים. התערבות בג"ץ תיעשה רק במקרה שבו ההנחיה  חורגת בצורה ברורה וקיצונית ממתחם הסבירות. משרד הביטחון ומשרד החינוך טענו מנגד, כי לאור היקפם הגדול של הסעות התלמידים והחיילים, אין הם ערוכים לקיים ביקורת פרטניות לגבי כל אוטובוס. לדבריהם, הגבלת הגיל  היא אמצעי זהירות המבטיח ברמת ודאות גבוהה יותר, את איכותו הכוללת של הרכב על כל היבטיו. 

באשר למועצות האזוריות, מקבל בית המשפט את ההצדקה לחריגה, לאור העובדה שמדובר בכך, שקיימים הבדלים מהותיים באשר לאופן הפעלת האוטובוסים, מרחקי הנסיעה המבוצעים על ידם, ולמנגנוני הפיקוח עליהם.  בסיכומו של דבר, קובע  בית המשפט כי מדובר בהנחיה סבירה ודוחה את העתירה.

הכותב הוא עו"ד מומחה בענייני תעבורה

בטור זה מפורסמים תכנים שמקורם בגולשי האתר, וצד שלישי שאינו העמותה. תכנים אלו מובאים כשירות לציבור הגולשים ואינם מבטאים את דעת העמותה או את עמדתה.