הקורא את שלל סיכומי השנה המתפרסמים בעיתונים עלול להתייאש מהמסקנה העולה מהם, שתמציתה: "מה שהיה הוא שיהיה". עולה מהם תנועה חיוורת ומעייפת בתוך לולאה, שמובילה לבסוף לנקודת המוצא במקרה הטוב, ולנסיגה במקרה הפחות טוב. כך ביחסים הפנימיים בתוך החברה הישראלית, כך במצב החינוך, הביטחון הלאומי וביטחון הפנים, כך במצב העוני והערבות ההדדית, כך כמעט בכל נושא מחיינו המשותפים. הכל בא והכל הולך אבל למעשה, הכל עומד במקום.

עד שמבחינים באחד הסיכומים היותר חשובים, מבצבץ מהשורה השניה או השלישית: סיכום השנה בקטל בדרכים. כאן נראית המציאות אחרת. חייהם של קרוב למאה ישראלים ניצלו השנה בכבישים, לעומת שנים קודמות. הפחתה דרמטית של למעלה מ 20%. הלב מתחמם ומתמלא גאווה לנוכח הדוגמה החיה והמרגשת לכך ש'יגעת ומצאת תאמין'. אין להישג הזה תקדים בהיסטוריה שלנו, ומעטים התקדימים לו בעולם כולו. זהו חיסכון עצום לקופת המדינה, זו אמונה מחודשת ביכולתנו להוציא לפועל בהצלחה משימה לאומית בהיקף גדול, וזו כמובן גם הצלת חייהם של קרוב ל- 100 ישראלים.

ההישג כה מרשים, עד שמתגנב ללב החשש שיותר משזה הישג - זהו הגורל, שבמקרה נטה השנה לטובתנו, והנה אנו רוכבים על גביו של פוקס חד פעמי, ומהללים ומשבחים את עצמנו, עד שתבוא שנה חדשה ועימה כל הרוגיה ותסטור לנו על פנינו.

לא כן. שנים עקובות מדם בכבישים לא אמורות לבוא, משום שתוצאת שנת 2009 לא באה במקרה בכנפיה של אלת מזל. זוהי הצלחה מדינתית, רב זרועית, פרי עבודה אינטגרטיבית ונחושה להוצאתה לפועל של תוכנית לאומית מסודרת למאבק בקטל בדרכים. אלה עיקריה:
 

• שיפור התשתיות – בהתאם לתוכנית הממשלה, הופנו כ 19 מיליארד ₪ לפיתוח ולשיפוץ כבישים, ומתוכם כשני מיליארד ₪ לטיפול נקודתי בכבישים אדומים (מרובי נפגעים).
• בטיחות כלי הרכב – כתוצאה מעלייה במודעות וכתוצאה מתמריצים ממשלתיים שונים, השתפרה בצורה דרמטית רמת הבטיחות של כלי הרכב בכבישי הארץ. קורות ההגנה על הנוסעים התחזקו בצורה ניכרת, כריות אויר היו לאביזר בטיחות שבשגרה, מערכותesp  לבקרת יציבות ו-abs  לבקרת בלימה הותקנו בדגמים פופולריים רבים ללא תוספת תשלום, וכתוצאה מכל אלה פחת מנין ההרוגים מספרם של הנהגים והנוסעים.  
• פינוי חילוץ והצלה – מד"א קיצר בצורה משמעותית את זמני הגעתו לזירות תאונות. כשפרקו האמבולנסים את הפצועים בחדרי המיון, עמד לרשות הרופאים מערך ארצי מחוזק ומשוכלל של חדרי טראומה, והביא בכך לירידה חדה באחוזי התמותה של הנפגעים המפונים לחדרי הטראומה.
• אכיפת המשטרה – משטרת ישראל עמדה ביעד שהציבה לעצמה – ביצוע 2.5 מיליון מפגשי שוטר-נהג, ומתוכם כחצי מיליון בדיקות אלכוהול לנהגים החשודים כשיכורים. המשטרה גם החליטה בתבונה להתמקד ב"דו"חות איכות", על עבירות תנועה חמורות, על חשבון עבירות קלות ללא פוטנציאל קטלני. התוצאה היתה ירידה במספר הדו"חות המשטרתיים השנתי מ- 1.8 מיליון דו"חות שרובם על עבירות קלות, ל- 1.2 מיליון דו"חות שרובם הגדול בעוון עבירות תנועה חמורות.
• התנהגות משתמשי הדרך – נהוג להאשים את "הגורם האנושי" באחריות למרבית התאונות. ובכן, "הגורם האנושי" הגביר את מודעותו לסכנות, וריסן בצורה ניכרת את התנהגות הדרך שלו, כתוצאה ממסעות הסברה מקיפים ורציפים. במיוחד התחדדה המודעות לסכנה שבנהיגה בגילופין, וכן בחשיבות שבחגירת חגורות בטיחות.

את הסיבות להצלחה חובתנו לנתח, ללמוד ולשנן. היעד לשנה הבאה: הפחתת 6% נוספים ממספר ההרוגים השנתי. אחריותו הלאומית של שר התחבורה והבטיחות בדרכים, ישראל כץ, מחייבת אותו לעמוד במשימתו המקצועית הראשונה במעלה, והיא התמדה בהוצאה לפועל של התוכנית הלאומית למאבק בתאונות. לשם כך מונה לתפקידו. 

אנחנו באמצע הדרך, לא בסופה, ובדרך הזו לעולם לא נחים על זרי דפנה. רק ממשיכים במאמץ עקשני להיצמד לפרטי התוכנית הלאומית, להפנות תקציבים, לחזק את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, להשקיע בהסברה ובחינוך, ולא לנוח ולא להתעייף.
 

רוצים לדווח על מפגעים בדרך? יש לכם שאלה הקשורה לבטיחות בדרכים?היכנסו למערכת הפניות של "אור ירוק" - כל גורמי הבטיחות בדרכים במקום אחד