רחוק מהעין ומהלב, נערכים בימים אלה במשרד האוצר בירושלים הדיונים על תקציב 2011-2012. קיצוץ צפוי של כעשרה מיליארד ₪ בתקציב, עקב המשבר הכלכלי העולמי, מעלה שוב את הדילמה מהיכן לממן אותו. בין יתר הסעיפים שנידונים לקיצוץ, בולט תקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אנשי האוצר מנמקים צעד זה בטענה ש"באופן קבוע לא מוציאה הרשות את התקציבים המוקצים לה לצורך מלחמה בתאונות".

פקידי האוצר מזכירים את אמרתו של מחבר ספר משלי: "ככלב שב על קיאו, כסיל שונה באיוולתו". שנה אחר שנה ממחזרים אותה טענה נדושה וחבוטה בדבר אי ניצול התקציב, ובחסות טענה זו, מקצים בתקציב עוד ועוד, מ 550 מיליון ₪ בשנת 2009, ל 380 מיליון ₪ ב 2010, בעוד בצד השני, נכנסים לקופת האוצר מדו"חות תנועה ופסקי דין תעבורתי בלבד כרבע מיליארד ₪. פעם אחר פעם הם שבים על האיוולת הכלכלית המשוועת שבקיצוץ דווקא בתחום זה.

מבלי להזכיר את הערך הנעלה של הצלת חיים כשלעצמו, הרי פקידי האוצר אמורים להיות הראשונים להיאבק דווקא על תוספת תקציב למאבק בתאונות, העולות למשק 16 מיליארד ₪ בשנה, (כל הרוג לבדו עולה בחשבון כולל 5 מיליון ₪, וכל פצוע קשה מיליון ₪ נוספים). חזקה עליהם שהם מכירים היטב את יעילות יישום תוכנית לאומית למאבק בתאונות, שמביאה לחיסכון תקציבי עצום כתוצאה מהורדת מספרי ההרוגים והנפגעים, ההופכים לנתמכים בכוח על ידי הקופה הציבורית.

אם יביטו לאירופה, יראו 30 ממדינות היבשת מיישמות תוכניות לאומיות לבטיחות בדרכים שיעדן הפחתת 50% ממספרי ההרוגים בתוך עשור, מפחיתות כתוצאה מכך עשרות אחוזים ממספרי הנפגעים שלהם, (חלקן עומדות ביעד בשלמותו, אחרות מתקרבות אליו), וחוסכות הון עתק.

אבל במציאות הפגנות הכוח וכיפופי הידיים, המאפיינת את דיוני התקציב בישראל כאז כן עתה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים היא שעיר מתבקש לעזאזל, ולו מהטעם ששעיר חלוש זה אינו מוחה, לא מפגין כוח, ובוודאי לא מכופף ידיים.

לרשות הלאומית, מזה חודשים רבים, אין מנכ"ל, אין יו"ר, ואין חברי מועצה ציבורית. קשה לבוא בטענות אל פקידי האוצר, שכאותו טורף בוחרים דווקא בכבשה הרפה של העדר. וכך, שנה אחר שנה הולך תקציב הרשות ומתקצץ ומתכרסם, ואיתו מתקצצים החינוך לתעבורה של ילדינו, יכולת אכיפת החוק של משטרתנו, מערכי הפינוי, החילוץ וההצלה, שאמורים להצילנו, ושיפוץ תשתיות הדרך המוזנחות, שיכול היה למנוע את תאונותנו.

יוני עוד לא הוציא ימיו, וכבר ספרנו קרוב למאתיים הרוגים. מול כוונות הקיצוץ בתקציב הבטיחות בדרכים, יש להיערך למאבק נחוש, אותו צריך להנהיג שר התחבורה והבטיחות בדרכים, בדרך שנאבק שר החינוך על תקציב החינוך. פעמיים בעבר ביקש האוצר לקצץ בחינוך, אבל מצא מולו שר נחוש, המבין את האחריות המוטלת עליו, מגייס מאחוריו את משפחת החינוך המורחבת, ומשיב מלחמה. פעמיים נסוג האוצר מכוונתו. כאשר יצא השר ישראל כץ למאבק צודק על הצלת חיי אדם מידי יום בכבישים, תצטרף גם אליו משפחת הבטיחות המורחבת. התוצאה לא תאחר לבוא.
 

שמואל אבואב,
מנכ"ל עמותת "אור ירוק"

רוצים לדווח על מפגעים בדרך? יש לכם שאלה הקשורה לבטיחות בדרכים? היכנסו למערכת הפניות של "אור ירוק" - כל גורמי הבטיחות בדרכים במקום אחד