ההתייחסות אל התהפכות המחרידה של האוטובוס שאירעה בתחילת השנה בכביש 443, כאל תוצאה טרגית אשר נגרמה רק בשל טעות אנוש של אחד הנהגים היא התעסקות בטפל ולא בעיקר והטלת כל האשמה רק על ה-ש.ג. מסגור התאונה במסגרת הזו בלבד היא הסטת הדיון מהעניין העיקרי, הגורלי והחשוב, אל העניין המשני, הפחות חשוב.
התאונה הקטלנית שבה קיפחו את חייהן שתי נשים ועשרות נוסעים נוספים נפצעו התרחשה בחסות הפקרת המאבק בתאונות הדרכים, שהביאה אותנו למצב שהכול מתנקז לפתחו של הנהג אבל מתעלם לחלוטין מהתנאים בהם הוא נוהג. אסור שהחקירה תסתיים אך ורק בחלקו של הנהג, אלא יש לבצע חקירת עומק מקצועית כדי להבין כיצד אוטובוס מתהפך בתאונה, בשעת בוקר, בכביש בינעירוני עם גדר הפרדה ושני מסלולי נסיעה. חייבים לבדוק את המעטפת שבה מתנהל הנהג – האם הוא ברמה המקצועית הנדרשת, האם עבר הדרכות וריענון, האם לא נהג בעייפות והאם האוטובוס היה תקין כדי להסיע 50 בני אדם.
מנתוני עמותת אור ירוק עולה כי בשנת 2018 נהרגו 33 בני אדם בתאונות דרכים במעורבות אוטובוסים, נתון דומה למספר ההרוגים בתאונות אוטובוסים בשנת 2017. אוטובוסים מעורבים בתאונות דרכים חמורות וקטלניות בשיעור גבוה יותר מאשר חלקם במצבת כלי הרכב בהשוואה לכל 10,000 כלי רכב מכל סוג, יותר ממשאיות כבדות, מאופנועים ומרכב פרטי, באופן משמעותי. לדאבון ליבנו 100 בני אדם קיפחו את חייהם בשלוש השנים האחרונות בתאונות במעורבות אוטובוס.
הנתונים הקשים הללו היו חייבים להדליק נורה אדומה במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים. בשל מאפייניו מיוחדים של האוטובוס – הגודל, המשקל הרב והנסועה הרבה, כל תאונה עלולה להסתיים באירוע רב נפגעים, ממש כמו פיגוע טרור. נהגי האוטובוסים בישראל נדחקו לתחתית כוח האדם. אם בעבר להיות נהג אוטובוס הייתה עבודה נדרשת, הטומנת בחובה בטחון תעסוקתי, הדברים השתנו לחלוטין וכיום חסרים על פי ההערכות כ-3,500 נהגי אוטובוס.
מדוע אפוא אין הלימה בין עבודה חשובה כל כך הנושאת עמה אחריות לחייהם של 50 נוסעים ובין חוסר הרצון לעסוק בה? נהגי האוטובוס משתכרים שכר נמוך מאוד ביחס למקצועיות שהם נדרשים להציג. שעות העבודה הארוכות, היעדר שעות מנוחה והתסכול הגובר שמופנה אליהם מצד ציבור הנוסעים בשל מצבה העגום של התחבורה הציבורית בישראל, מדיר את רגליהם של אנשים טובים ואיכותיים. לא פעם אנחנו נתקלים בגלויי אלימות כלפי נהגים ולא פעם הנהגים עצמם הופכים לשק החבטות של הנוסעים.
את המצב הזה חייבים לשנות במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים. יש להעלות את שכר הנהגים כדי למשוך כוח אדם איכותי, יש להגדיל את שעות ההדרכה המקצועיות שעובר כל נהג ונהג בשנה, יש לאכוף ולהעניש בעלי חברות שמאלצים נהגים לעבוד שעות רבות מעל המותר בחוק, באוטובוסים עם ליקויי בטיחות שהופכים אותם לפצצות מתקתקות המסכנות את החיים של כולנו.
תחבורה ציבורית יעילה, נוחה, זמינה ובעיקר בטוחה היא משימה לאומית, כזו שתהווה שובר שיוויון לטובת הכלכלה הישראלית וגם עשויה לצמצם את תאונות הדרכים. בכל שנה נאמד הנזק הכלכלי למדינת ישראל בשל הפקקים בכ-15 מיליארד שקלים, כאשר מעבר של 1% בשיעור הנסיעות לתחבורה הציבורית במטרופולינים נאמדת בכ-650 מיליון שקלים. החשבון מאוד פשוט – השקעה בשיפור התחבורה הציבורית היא השקעה שתחזיר את עצמה תוך זמן קצר. הדרך למנוע את התאונה הבאה מתחילה במתן כלים ומעטפת מקצועית לאלו האוחזים בהגה כדי שישמרו על החיים של כולנו.