הירדמות על ההגה היא "הרוצחת השקטה" על הכביש. מחקרים בעולם גורסים כי גורם העייפות מעורב בכ-20% מהתאונות הקטלניות. רוב תאונות העייפות מתרחשות בכבישים ראשיים ובכבישים מהירים, בשעות הערב המאוחרות או בשעות הבוקר המוקדמות לאחר נסיעה ארוכה. בדרך כלל מדובר על סטייה מהכביש או על התנגשות חזיתית עם רכב מכיוון נגדי. כאשר בוחנים את האוכלוסיות שנמצאות בסיכון גבוה למעורבות בתאונת עייפות ניתן למצוא את הנהגים המקצועיים או כאלה הנוהגים למרחקים ארוכים ועובדי משמרות.
תנאי העסקתם של נהגי האוטובוסים אינם הוגנים – הם עובדים שעות רבות על ההגה כאשר הם נאלצים להיאבק על הדבר הבסיסי והחשוב ביותר לבטיחותם ולבטיחות הנוסעים – שעות מנוחה במרכז מנוחה והתרעננות. דברים שנראים לנו כברורים מאליהם כמו אפשרות לשתות כוס מים קרים, היכולת ללכת לשירותים או לשתות כוס קפה להתעוררות, מהווים בסיס למאבק עבור נהגי האוטובוס. עבדות מודרנית של ממש.
סקר שערכה עמותת אור ירוק בקרב כלל האוכלוסיה חושף כי 29% מהנשאלים הודו ש"ניקרו" במהלך הנהיגה לפחות פעם אחת בשנה האחרונה. בנוסף, 37% מהנשאלים טענו כי נסעו עם נהג שניקר במהלך הנהיגה. מדובר בתופעה נרחבת ומסוכנת ולכן חייבים להעניק לנהגי האוטובוסים את הכלים והתנאים להסעה בטוחה של ציבור הנוסעים. חייבים להקפיד על שעות מנוחה רצופות ובעיקר יש לוודא כי לנהגים יהיה חדר מנוחה שבו ינוחו, יתרעננו וישובו לכביש ערניים יותר כדי למנוע את התאונה הבאה.
במקביל בעלי החברות חייבים להבין כי הקפדה של שעות עבודה על פי החוק ובעיקר על שעות מנוחה הם ערכים מצילי חיים וכי כל האחריות מוטלת עליהם לספק את התנאים הטובים ביותר עבור הנהגים ובטיחות הנוסעים.