רבות דובר על שנת 2020, שנת הקורונה. חייהם של רבים השתנו מהקצה אל הקצה. ריחוק חברתי וסגרים הפכו לשגרה ומחודש מרץ ייחלנו וקיווינו שהירידה החדה במספר כלי הרכב שנעים בכבישים תוביל באופן ישיר גם לירידה חדה בהרוגי תאונות הדרכים.
לדאבון ליבנו לא כך הדבר. שנת 2020 מחדדת את הכישלון הגדול של מדינת ישראל בכל הקשור למאבק בתאונות הדרכים. ההוכחה הטובה לכך עולה מתוך דו"ח שפרסמה הרלב"ד, ממנו עולה כי לא נרשמה ירידה משמעותית במספר ההרוגים בתאונות דרכים בסגר הראשון והשני אלא להפך – נרשמה עליה יחסית אל מול הירידה בנסועה. ברלב"ד למעשה נותנים ציון נכשל לעצמם ובעיקר למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים.
שנת 2020 היא שנת ההחמצה הגדולה ביותר בבטיחות בדרכים. תנאים כאלו לא יחזרו – שני סגרים ארוכים וקשוחים. משפחות שלמות ספונות בבתים. מקומות הבילוי סגורים כבר חודשים ותרבות הפנאי מסתכמת בצפייה בטלוויזיה. אנשים ממעטים להסתובב בחוץ, לנסוע ברכב לעבודה, לחברים. על אף התנאים הללו לא השכילו במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים לנצל את המצב לטובת הורדה דרסטית בהרוגי תאונות הדרכים. לא רק שלא השכילו לצמצם את ההרוגים, אף נרשמה עליה ביחס לנסועה, כפי שטוענים ברלב"ד.
מדוע זה קרה? כי במשפחת משרד התחבורה, תחום הבטיחות בדרכים הוא אח חורג, תוספת שאף אחד לא רוצה בה או לעסוק בה. כך גם השרה מירי רגב משמיטה דרך קבע את התואר השרה לבטיחות בדרכים (לזכותה יאמר שהיא ממשיכה את הנוהג של קודמיה בתפקיד). בסדרת החלטות תמוהות ולא אחראיות קוצצו השנה באחת תקציבים שאמורים להשפיע באופן ישיר על החיים של כולנו בכביש. קוצצו כ-200 מיליון שקלים מכספי הציבור הישראלי שהיו אמורים להיות מופנים לטיפול במוקדי הסיכון - אותם קטעי דרך אדומים וצמתים מסוכנים שגובים את חייהם של עשרות ישראלים בכל שנה. השנה הפסיקו להתקין את פסי ההגנה במעקות הבטיחות שהורגות וחותכות את רוכבי האופנועים שמחליקים בכביש, והתוצאות בהתאם. בשנת 2020 נהרגו יותר רוכבי אופנועים וקטנועים מכל שנה אחרת ב-15 השנים האחרונות. המשרד לבטיחות בדרכים המשיך השנה לגרור רגליים בהסדרת תחום הרכב הכבד והטמעת מערכת בטיחות אחת - הטכוגרף הדיגיטלי -שעשויה להציל חיי אדם רבים, מערכת שכבר פועלת באירופה כחובה משנת 2006.
גם המשטרה הזניחה השנה את המאבק בתאונות הדרכים. לא נוספו ניידות חדשות לאגף התנועה. מצלמות הרמזור והמהירות הוקפאו וגם אמצעי אכיפה אלקטרוניים אחרים כמו המצלמות הטקטיות כנגד הנהגים המסמסים נעלמו עם בוא הקורונה. הנראות והנוכחות של שוטרי התנועה בכבישים התמעטה, חלק מהשוטרים הופנו למשימות קורונה וכך ההרתעה הכל כך חיונית למאבק בעברייני התנועה, נפגעה.
שנת 2020 היא המשכה הישיר של שנת 2019, שנה שבסופה ניצבה ישראל במקום האחרון והגרוע מבין כל מדינות אירופה בשינוי מספר ההרוגים מתאונות דרכים. החשש הגודל ביותר הוא שהקורונה עוד מעט תיעלם ונחזור לחיי שגרה נורמליים – עבודה, טיולים, בילויים. אחרי שנה של ייבוש והרעבה של תחום הבטיחות בדרכים יהיה קשה לגשר על הפערים הגדולים והמשמעות היא אחת – יותר תאונות דרכים, יותר הרוגים ויותר משפחות שכולות. המדינה השקיעה מאות מיליוני שקלים בחיסון לקורונה אבל לא מוכנה להשקיע בחיסון לתאונות דרכים.
שנת 2021 בפתח והיא תהיה טובה יותר לכולנו רק אם מדינת ישראל תשים בראש סדר העדיפויות את הצלת החיים בכבישים. זוהי חובתה.
Took me time to read all the comments, but I really enjoyed the article. It proved to be Very helpful to me and I am sure to all the commenters here! It’s always nice when you can not only be informed, but also entertained! Visit us too! https://j9korea.com/