הקמת גדר הפרדה בכבישים תספק את הביטחון הדרוש/ גיל מלמד
"מבלי להפחית במאומה מעוצמת הכאב", כתב לאחרונה מנכ"ל משרד התחבורה יעקב גנות, במכתב לאחת ממערכות העיתונים, "חשוב לציין עובדה אחת: בכל התאונות האלה הסיבה היתה הגורם האנושי. במילים פשוטות - נהיגה מסוכנת וחסרת אחריות".
גנות, אשר בניגוד מוחלט להמלצות ועדת שיינין מונה על-ידי השר ישראל כץ לאחראי על הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, התייחס בדבריו לתאונות המחרידות בצומת הנגב ובצומת הערבה, בהן הוכחדו שתי משפחות שלמות. "לא כשל טכני", כותב גנות, "לא תשתית ולא מחסור באכיפה. פשוט החלטה רגעית של עבריין תנועה קטלני. עם כל הצער והכאב, יש מעט מאד שניתן לעשות נגד הגורם המסוכן מכולם: הגורם האנושי".
על גנות, בעבר מפקד משטרת התנועה הארצית, אי אפשר לומר שהוא לא מכיר את הכבישים, או את הנעשה עליהם, והוא גם מכיר את המערכת הפוליטית ואת הנעשה בה. לכן אפשר לקבוע שגנות איננו טועה, אלא מטעה במתכוון את קוראיו, גם בהתייחסות הספציפית שלו ויותר מכך בהתייחסותו לתשתיות הכבישים.
נקודתית, בשני המקרים המחרידים שתוארו על-ידי גנות, יכולה היתה התשתית למנוע לחלוטין את התאונות, וכמובן שגם את התוצאה שלהן. גדר הפרדה תקנית לא היתה מאפשרת לכלי הרכב הפוגעים לחרוג מנתיב נסיעתם ולפגוע באלה שבאו מולם.
יתרה מכך: גדר כזאת לא היתה מאפשרת אפילו ל"עבריין תנועה קטלני", שלא לדבר על מי שנרדם, חטף התקפת לב או סונוור על-ידי רכב אחר, לסטות, לפגוע ולהיפגע. כדי למנוע פיגועי התאבדות במרכזי הערים שלנו, הקימה ממשלת ישראל גדר הפרדה, בעלות של הרבה מאוד מיליארדי שקלים ובמחיר עימות עם אוכלוסיה פלסטינית ועם דעת הקהל העולמית. לטענת המצדדים בגדר, זו מונעת מידי יום פיגועים מכוונים ומתוכננים, ולא "תאונות אקראיות".
גדרות בטיחות בכבישים לעומת זאת, עולות הרבה פחות ומועילות הרבה יותר: כאשר משווים בין מחיר הדמים של הטרור למחיר הדמים בכבישים אי אפשר להבין את סדר העדיפויות הפסול של כל ממשלות ישראל.
גנות צודק בדבר אחד: הגורם המסוכן ביותר הוא הגורם האנושי. אלא שהגורם הזה, אמר כבר ח"כ לשעבר נחום לנגנטל, יושב במשרדי הממשלה, בלשכות המנכ"לים ובלשכות השרים. גנות, "הגורם האנושי" על כס המנכ"ל, מטעה את הציבור כשהוא כותב: "משרד התחבורה משקיע מדי שנה כ9- מיליארד שקל בתשתיות תחבורתיות ובטיחותיות", ומטעה את הציבור כשהוא כותב "תהיה זו טעות להסיר את האחריות מאותם נהגים שנוהגים באופן שמסכן את עצמם ואת סביבתם".
לפי ההיגיון של גנות, תאונות נגרמות בגלל "עברייני תנועה קטלניים", לכן צריך להקביל את אלה למחבלים מתאבדים.
אני, שנוהג באחריות ולא מסכן את שאר המשתמשים בדרך, דורש מגנות ומן השר הממונה עליו לספק לי ולמשפחתי לפחות את אותו ביטחון שמספק לי משרד הביטחון כנגד מחבלים. לו היתה הממשלה משקיעה פעם אחת 9 מיליארד שקל בתשתיות בטיחותיות (ולא ב"תחבורתיות ובטיחותיות"), התשואה לכסף במונחי חיי אדם היתה גבוהה פי כמה מן ההשקעה בגדר ההפרדה.
אלא שלצורך זה צריך מישהו לזעזע את "הגורם האנושי" האחראי, כלומר את גנות, כץ, שטייניץ ונתניהו.
הכתבה באדיבות אתר nrg
בטור זה מפורסמים תכנים שמקורם בגולשי האתר, וצד שלישי שאינו העמותה. תכנים אלו מובאים כשירות לציבור הגולשים ואינם מבטאים את דעת העמותה או את עמדתה.
גנות, אשר בניגוד מוחלט להמלצות ועדת שיינין מונה על-ידי השר ישראל כץ לאחראי על הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, התייחס בדבריו לתאונות המחרידות בצומת הנגב ובצומת הערבה, בהן הוכחדו שתי משפחות שלמות. "לא כשל טכני", כותב גנות, "לא תשתית ולא מחסור באכיפה. פשוט החלטה רגעית של עבריין תנועה קטלני. עם כל הצער והכאב, יש מעט מאד שניתן לעשות נגד הגורם המסוכן מכולם: הגורם האנושי".
על גנות, בעבר מפקד משטרת התנועה הארצית, אי אפשר לומר שהוא לא מכיר את הכבישים, או את הנעשה עליהם, והוא גם מכיר את המערכת הפוליטית ואת הנעשה בה. לכן אפשר לקבוע שגנות איננו טועה, אלא מטעה במתכוון את קוראיו, גם בהתייחסות הספציפית שלו ויותר מכך בהתייחסותו לתשתיות הכבישים.
נקודתית, בשני המקרים המחרידים שתוארו על-ידי גנות, יכולה היתה התשתית למנוע לחלוטין את התאונות, וכמובן שגם את התוצאה שלהן. גדר הפרדה תקנית לא היתה מאפשרת לכלי הרכב הפוגעים לחרוג מנתיב נסיעתם ולפגוע באלה שבאו מולם.
יתרה מכך: גדר כזאת לא היתה מאפשרת אפילו ל"עבריין תנועה קטלני", שלא לדבר על מי שנרדם, חטף התקפת לב או סונוור על-ידי רכב אחר, לסטות, לפגוע ולהיפגע. כדי למנוע פיגועי התאבדות במרכזי הערים שלנו, הקימה ממשלת ישראל גדר הפרדה, בעלות של הרבה מאוד מיליארדי שקלים ובמחיר עימות עם אוכלוסיה פלסטינית ועם דעת הקהל העולמית. לטענת המצדדים בגדר, זו מונעת מידי יום פיגועים מכוונים ומתוכננים, ולא "תאונות אקראיות".
גדרות בטיחות בכבישים לעומת זאת, עולות הרבה פחות ומועילות הרבה יותר: כאשר משווים בין מחיר הדמים של הטרור למחיר הדמים בכבישים אי אפשר להבין את סדר העדיפויות הפסול של כל ממשלות ישראל.
גנות צודק בדבר אחד: הגורם המסוכן ביותר הוא הגורם האנושי. אלא שהגורם הזה, אמר כבר ח"כ לשעבר נחום לנגנטל, יושב במשרדי הממשלה, בלשכות המנכ"לים ובלשכות השרים. גנות, "הגורם האנושי" על כס המנכ"ל, מטעה את הציבור כשהוא כותב: "משרד התחבורה משקיע מדי שנה כ9- מיליארד שקל בתשתיות תחבורתיות ובטיחותיות", ומטעה את הציבור כשהוא כותב "תהיה זו טעות להסיר את האחריות מאותם נהגים שנוהגים באופן שמסכן את עצמם ואת סביבתם".
לפי ההיגיון של גנות, תאונות נגרמות בגלל "עברייני תנועה קטלניים", לכן צריך להקביל את אלה למחבלים מתאבדים.
אני, שנוהג באחריות ולא מסכן את שאר המשתמשים בדרך, דורש מגנות ומן השר הממונה עליו לספק לי ולמשפחתי לפחות את אותו ביטחון שמספק לי משרד הביטחון כנגד מחבלים. לו היתה הממשלה משקיעה פעם אחת 9 מיליארד שקל בתשתיות בטיחותיות (ולא ב"תחבורתיות ובטיחותיות"), התשואה לכסף במונחי חיי אדם היתה גבוהה פי כמה מן ההשקעה בגדר ההפרדה.
אלא שלצורך זה צריך מישהו לזעזע את "הגורם האנושי" האחראי, כלומר את גנות, כץ, שטייניץ ונתניהו.
הכתבה באדיבות אתר nrg
בטור זה מפורסמים תכנים שמקורם בגולשי האתר, וצד שלישי שאינו העמותה. תכנים אלו מובאים כשירות לציבור הגולשים ואינם מבטאים את דעת העמותה או את עמדתה.
חדשות |
נהיגת צעירים |
מחקר |
קהילה |
מתנדבים |
חדר תקשורת
כל הזכויות שמורות לאור ירוק 2007 | צור קשר | תנאי שימוש | אודות | ENGLISH | عربي | הפוך לדף הבית
Site By Tohen Media
אירוח וניהול השרתים בחסות אבולוציה אונליין
כל הזכויות שמורות לאור ירוק 2007 | צור קשר | תנאי שימוש | אודות | ENGLISH | عربي | הפוך לדף הבית