הביצה הפוליטית מעלה הילוך בימים הקרובים והרשימות מתחילות להיסגר. כולם עוסקים בשלל נושאים חשובים הנוגעים לחיי האזרחים – בטחון, מדיניות חוץ, כלכלה, ימין ושמאל, חרדים, ערבים, מרכז ופריפריה ועוד. כל מי שיכול להציג איזה בדל של הישג מנופף בו בכל הזדמנות. בתחום הבטיחות בדרכים אין הצלחה ולכן גם אין גם להתפאר.
בכל מצעי המפלגות, בשיח התקשורתי, ובנאומים, תחום תאונות הדרכים לא רק שנדחק לקרן זווית אלא אינו קיים למעשה. מוזר הדבר שמעל 300 הרוגים בכל שנה אינם נתפסים כמשהו שיש לתת עליו את הדעת. הרי אם חלילה היו נהרגים 300 ישראלים בפיגועי טרור הדבר היה תופס את המקום המרכזי במערכת הבחירות, נאומים חוצבי להבות היו נכתבים ואלפי מילים היו נאמרות. אבל כאשר מדובר בתאונות דרכים, בעיקר לאחר עוד שנה קשה שבה 316 משפחות שכולות הצטרפו למשפחת השכול, קולם של מנהיגי המפלגות והמעומדים לראשות הממשלה נדם, כאילו נתפס הדבר כדרך הטבע שיש להשלים אתו ולחיות אתו בשלום, משל היה מס שחברה צריכה לשלם בעידן המודרני.
הרי כיצד ניתן להסביר שתחום מרכזי כל כך בחיינו איננו קיים במערכת הבחירות? 79% מדווחים כי הם מודאגים ממצב תאונות הדרכים בישראל - הנושא המדאיג ביותר, כך עולה מסקר שערכה עמותת אור ירוק. הסיבה השנייה שמדאיגה את הישראלים היא המצב האלימות בחברה הישראלית (77%), והמצב הביטחוני נמצא רק במקום השלישי בחשש האזרחים (69%). זו הטרגדיה של החברה הישראלית לעניות דעתי - מקבלי ההחלטות חינכו אותנו במשך שנים כי הגורם האנושי הוא האשם הבלעדי בתאונות הדרכים ולכן זוהי גזירת גורל שעלינו לקבל ואין לערער על קביעה זו.
אני כופר בדעה זו וטוען כי לא תמיד רק הנהג אשם בתאונות הדרכים אלא למדינה יש אחריות ועליה למלא את חלקה בחוזה הבלתי כתוב בינה ובין האזרח – המדינה תיתן לאזרח את הכלים והתנאים לנהיגה בטוחה ואילו הנהג יציית לכל חוקי התנועה במטרה לחזור הביתה בשלום, אך הסכם זה מופר על ידי שני הצדדים פעם אחר פעם.
מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ; וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, וְהָיָה כַאֲשֶׁר-אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן, אמר גדעון בן יואש, בספר שופטים במטרה להדגיש את חשיבות הדוגמא האישית. יש לדרוש את אותה דוגמא אישית מנבחרי הציבור שאמורים לעצב את המדיניות בשנים הקרובות ולמעשה להיות אחראים על החיים של כולנו. הציבור הישראלי חייב לדרוש ממנהיגיו התייחסות להצלת חיי אדם גם בכבישים. הוא חייב לדרוש מקובעי המדיניות דין וחשבון של הדברים שנעשו ויותר חשוב מכך דין וחשבון על הדברים שלא נעשו כדי לצמצם את תאונות הדרכים.
תקציב משרד התחבורה והבטיחות בדרכים הוא השלישי בגודלו מבין משרדי הממשלה והפנית משאבים לטיפול בקטל בכבישים יכולה להשפיע על חיי כל אחת ואחד מאתנו.
תאונות הדרכים גובות מהחברה הישראלית מחיר דמים יקר בכל שנה, כמו גם מחיר כלכלי עצום מהמשק הישראלי – זהו מחיר כבד מכדי להידחק הצידה ממצעי המפלגות או מסדר יומם של הפוליטיקאים. יש עדיין מספיק זמן לשלב את הנושא בסדר היום הפוליטי לקראת הבחירות הקרובות כך שמי שיעסוק בנושא יזכה לתגמול אלקטוראלי ראוי.