המדינה הפקירה את רוכבי האופנועים - מאמר של ארז קיטה, מנכ"ל עמותת אור ירוק שפורסם במעריב

שני רוכבי אופנועים וקטנועים נהרגו בתוך שעות אחדות. השניים הצטרפו לשלושה רוכבים אשר קיפחו את חייהם בשבוע הקודם. מאז החלה הקורונה נרשמה ירידה כמעט בכל האוכלוסיות הנפגעות בתאונות דרכים למעט רוכבי האופנועים והקטנועים. 28 רוכבים נהרגו מתחילת 2020 לעומת 21 רוכבים שנהרגו בתקופה המקבילה בשנת 2019 – עליה של 33%. זהו המשך ישיר לשנת 2019 שהייתה הקטלנית ביותר ב-15 השנים האחרונות.

במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים חייבים להתעשת במהרה ולהתחיל להגן על הרוכבים. תליית האשם בגורם האנושי הינה גישה מיושנת ולא אפקטיבית. בכל המדינות המתקדמות בעולם, כבר הבינו מזמן שהמדינה יכולה וצריכה להגן על אזרחיה בכבישים, זוהי חובתה, זוהי אחריותה. תפקידה של מדינת ישראל אינו רק לסלול כבישים אלא גם לדאוג שכל כביש שקיים במדינה יהיה בעל תשתית בטיחותית גם לאופנועים - כולל צבע תקין, מעקות בטיחות וגדרות הפרדה, המותאמים גם לרוכבי האופנוע.

מספר ההרוגים הגבוה היה מדליק עשרות נורות אדומות בכל מדינה מתוקנת שהיו מביאות לכדי הגדלת התקציב למען בטיחות הרוכבים. בישראל? דווקא הפוך, מקצצים. מעקות הבטיחות שמונעים מכלי הרכב לסטות לשוליים הם מלכודת מוות לרוכב. רגל המעקה מהווה מעין גיליוטינה לרוכבים שמחליקים אל תוך המעקה. במקרה "הטוב" זה נגמר בקטיעת יד או רגל ולדאבון ליבנו במקרים רבים אחרים המעקה פשוט חותך את הרוכב והורג אותו. לא מעקה בטיחות אלא מעקה מוות. ועכשיו, התקציב להתקנת מעקות הבטיחות שמגנים על הרוכבים נגמר והמכרז הופסק. במקום להוסיף כסף – צמצמו.

מסוכן לרכוב במדינת ישראל. הסיכון של רוכב אופנוע למות בתאונה גדול פי 16 מאשר הסיכון של נהג רכב. נתונים של משרד התחבורה מראים כי בישראל פי שניים הרוגים יותר ל-10,000 אופנועים בהשוואה לממוצע במדינות ה-OECD. הנתונים הללו מחייבים את המשרד שהפיק אותם ואחראי על הרוכבים לתכנית שלמה ומקיפה שתכלול שיפור תשתיות, הנחה ועידוד הרוכבים להצטייד באביזרי בטיחות מצילי חיים ושיפור תהליך הכשרת הנהג. לפני כן, יש להפסיק להטיל עליהם את האשמה, לקחת אחריות ולהתחיל לדאוג גם לרוכבים.