כמו בוירוס כך גם בתאונות – מאמר של ארז קיטה מנכ"ל אור ירוק שפורסם במעריב

בשעה טובה ומוצלחת הוקמה ממשלה חדשה בישראל. וירוס הקורונה הצליח לשים בצד מחלוקות רבות ולאחד ממשלה אחת רחבה שמטרתה להילחם במגיפה ולהציל חיים. יפה להתבונן מהצד כיצד משרדי ממשלה רבים משתפים פעולה במאבק להציל חיים, גם אם הם לא פועלים על פי הגדרת התפקיד שלהם.

במלחמה כמו במלחמה שמים הכול בצד - המוסד יוצא להביא מסכות עבור האזרחים, גדוד צנחנים עוטה על עצמו וסט של פיקוד העורף ומחלק מזון לתושבים בסגר ועוד שלל דוגמאות לערבות הדדית מחממת לב. מדינת ישראל מוכיחה שאם היא מחליטה להציל חיים אז היא יודעת לגייס את כל המשאבים לטובת הצלחת המשימה.

מדוע אפוא המדינה לא פועלת כך כדי להציל את חייהם של האזרחים גם בכביש? למה קורונה כן ותאונות דרכים לא? את הגישה הזאת הממשלה החדשה תהיה חייבת לשנות. חייבים לשמוט את הקרקע מהגישה שאומרת כי תאונות הדרכים הן גורל משמים והכל מגיע לפתחו של הנהג האחראי והאשם. תאונות דרכים הן מגיפה שניתן לנצח אותה באותה דרך שבא ננצח את הקורונה – יותר תקציבים, שיתוף פעולה חוצה משרדים, חשיבה מחוץ לקופסה והבנה בסיסית שמדובר במלחמה של כולנו.

לדאבון ליבנו נוכחנו לדעת שגם כאשר המדינה נמצאת בהסגר כמעט מלא ונסועת כלי הרכב יורדת באופן ניכר, הקטל בדרכים נמשך. בולטים בעיקר הם רוכבי האופנועים והקטנועים שלא רק שלא חלה ירידה במספר ההרוגים אלא נרשמה עליה בהשוואה לתאריך המקביל בשנה שעברה. גם בקרב הנהגים הצעירים לא חלה הפחתה במספר ההרוגים והוא זהה לשנה שעברה. לכן, המנדט של הממשלה הנוכחית הוא להציל חיים, זהו ייעודה המרכזי ולכן עליה לפעול כך לא רק במאבק בקורונה אלא באופן כללי.

שיטות העבודה למיגור הקורונה זהות לשיטות העבודה למיגור תאונות הדרכים – זיהוי האוכלוסיות שנמצאות בסיכון, יצירת סביבה בטוחה עבורן, הגברת החינוך והמודעות לצד אכיפה חסרת פשרות. אם בקורונה היינו צריכים ללמוד הכול מההתחלה, ועדיין לומדים, בתאונות דרכים עברנו כברת דרך ארוכה שהתוותה עבורנו את הדרך. המסלול לצמצום תאונות הדרכים עובר דרך התמקדות באוכלוסיות בסיכון – קשישים, ילדים, הולכי רגל, נהגים צעירים, רוכבי האופנועים והקטנועים ואזרחי החברה הערבית. בקרב אותם מגזרים יש להגביר את החינוך וההסברה, יש ליצור עבורם תשתית ותנאים שיפחיתו את הסיכון להיפגע בתאונה ובמקביל לשלב אכיפה ונוכחות משטרתית מרתיעה בכל ימות השנה.

במאבק הזה חייבים ליטול חלק כל משרדי הממשלה. האוצר חייב להגדיל את הכסף שמופנה לטובת הקטל בדרכים. המשרד לביטחון פנים צריך לחזק את אגף התנועה, להוסיף עוד 200 ניידות ומאות שוטרים ולשכלל ולשפר את שיטות האכיפה. משרד המשפטים חייב להוסיף עוד שופטים לבתי המשפט לתעבורה כדי לוודא שתהליך הענישה יהיה קצר, מרתיע וכזה שלא יחזיר לכביש עברייני תנועה סדרתיים. כך יהיה חייב כל משרד ומשרד למלא את חלקו במשימתה של הממשלה שנבחרה להציל חיים. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים חייב להיות החוט המקשר והמחבר בין כל המשרדים. התהליך החשוב הזה יסחף אחריו גם את הרשויות המקומיות, ראשי הערים ובעיקר יחלחל אל משרדי הממשלה אשר מיישמים את המדיניות מן הכוח אל הפועל.

רוח האחדות שהממשלה מביאה עמה טומנת בחובה גם הזדמנות מצוינת לחיבור של קואליציות שונות שיפעלו להציל חיים, לא רק בכביש אלא גם בביטחון, ברווחה, בבריאות ובשאר תחומי חיינו.

זוהי שעת כושר שבה ערך החיים נמצא בדרגה הגבוהה ביותר וחובתה של הממשלה החדשה לשמור עליו גם אחרי שננצח את הקורונה.