מגפת הקורונה מכה ללא רחם בעולם ובאופן טבעי כל נושא אחר נדחק לשוליים. כל המאמצים מופנים להצלת חיי אזרחים ומדינת ישראל מראה שאם היא רוצה להציל חיים היא יודעת היטב לגייס את כל הכוחות והאמצעים העומדים לרשותה.
במהלך ימי הבידוד והסגר שהוטלו על תושבי ישראל נהרגו שבעה בני אדם בתאונות דרכים בשבוע אחד. המידע אודות התאונות הקטלניות כמעט ולא הובא לידי הציבור, משל היה כלב שנשך בן אדם. עוד שבוע שגרתי שבו נהרג בכל יום בממוצע אדם בתאונת דרכים. הקורונה עצרה את העולם אבל לא את תאונות הדרכים.
הנתון מזעזע וקשה במיוחד כאשר מדינת ישראל נתונה בסגר כללי אשר הוביל לירידה חדה במספר כלי הרכב שנעים בכל יום בכבישים. במקביל גם כלי הרכב הכבדים, אשר אחראים לאחוז גבוה וניכר בתאונות הדרכים הקטלניות, נוסעים פחות ולכן הציפייה הייתה שמספר ההרוגים גם ילך ויקטן בהתאמה.
ובכן, ציפיות לחוד ומציאות לחוד. במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים מייחסים את הכישלון בצמצום ההרוגים מתאונות דרכים בשנים האחרונות בעליה של מספר כלי הרכב הנעים בכבישים. המשוואה לדידם פשוטה - ככל שיש יותר כלי רכב בכבישים, כך גדלה גם הנסועה וכך באופן ברור גובר הסיכון לתאונת דרכים. אם כך הם פני הדברים היינו צריכים לראות ירידה חדה במספר התאונות ובמספר ההרוגים. המציאות למעשה מלמדת אותנו כי הטענה של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, כי העלייה בשנים האחרונות בהרוגים מקורה בעליה במספר כלי הרכב מתבררת כאינה מדויקת במקרה הטוב ואולי אף יותר מכך. תמונת המצב חושפת כי העלייה בהרוגים מתאונות דרכים בשנים האחרונות מקורה במחדל עמוק ומתמשך של הזנחה רבת שנים.
מספר ההרוגים הגבוה בשבוע שעבר, מספר גבוה גם בימי שגרה, מחייב את המדינה לא להפקיר את האזרחים למגפת תאונות הדרכים. במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים מתגאים בהאצת עבודות התשתית ברכבת ובכבישים נוספים אבל מתעלמים מהקטל בכבישים. ולכן זה הזמן להאיץ את העבודות גם בכבישים האדומים ובמוקדי הסיכון.
במקביל, אסור להפוך את הכבישים לכבישי רפאים אשר נעדרים נוכחות משטרתית ואכיפה מונעת תאונות דרכים. אסור להגיע למצב שאותם נהגים שקיבלו אישור מיוחד לנוע בכבישים יסכנו את חייהם ויחושו חוסר בטחון ופחד. האכיפה חייבת להיות גלויה וברורה, כזו שתמנע עבירות תנועה מסכנות חיים. ולכן, יש לחזק את שוטרי התנועה, להוסיף ניידות, שוטרים ואמצעים טכנולוגים שייצרו אווירה הרתעתית שתמנע עבירות תנועה.
מגפת הקורונה מאתגרת במיוחד ומחדדת את היכולות של המדינה להתאחד ולשלב זרועות במטרה להציל חיים. התסכול הגדול הוא שהמערכות יכולות להציל חיים גם בימי שגרה, אבל תאונות הדרכים, לצערי, נתפסות כגזירת גורל כזו שלא ניתן להילחם בה. דין הקורונה כדין תאונות הדרכים –המדינה יודעת גם להכניס את היד לכיס ונלחמת על חייו של כל אדם, מדוע אפוא לא כך הם פני הדברים כשמדובר בתאונות דרכים? למה לא להציב את הצלת חיי האדם בראש סדר העדיפויות של הממשלה גם בשגרה?
חובתם של כל משרדי הממשלה להמשיך את שיתוף הפעולה גם לאחר שננצח את מגפת הקורונה כי תאונות הדרכים יהיו בוודאות כאן גם אחריה. המדינה חייבת לשמור על החיים שלנו כי ניתן לנצח את תאונות הדרכים בדיוק כפי שמנצחים את הקורונה –מגיפה זאת מגיפה.