שנת 2019 הסתיימה וניתן לומר כי מדובר בשנת כישלון בבטיחות בדרכים, שנה שמצטרפת לעשור של כישלונות. משנת 2012 ועד השנה הנוכחית ניתן לראות עליה בהרוגים, למעט שנת 2018 שהייתה חריגה במובן הזה. בעשור האחרון ישראל התדרדרה בדירוג המדינות המובילות בבטיחות בדרכים וכעת היא משתרכת מאחור.
הכשל הגדול בעשור האחרון הוא ההיצמדות לאסטרטגיה שמאשימה רק את הנהגים בתאונות דרכים וזאת בניגוד למדינות המתקדמות שהבינו כי גם לממשלה יש אחריות מכרעת. אותן מדינות מצליחות, בנו תכנית לאומית, רב שנתית, עם יעדים ברורים ומדידים, ודאגו ליישם אותה. בישראל לא רק שהתכנית הלאומית לבטיחות בדרכים נזנחה, גם היעדים והמדדים המקובלים שונו משנה לשנה כך שניתן יהיה לצבוע את הכישלון המתמשך בצבעים רכים יותר. על פי יעדי התכנית הלאומית לבטיחות בדרכים, בשנת 2015 מדינת ישראל הייתה צריכה לרדת אל מתחת ל-300 הרוגים מתאונות דרכים ובשנת 2020 ישראל צריכה לרדת אל מתחת ל-200 הרוגים. שנת 2019 הסתיימה ואנחנו סופרים 353 הרוגים מתאונות דרכים.
בעשור האחרון המדינה נכשלה בהגנה על האוכלוסיות החלשות כמו ילדים, קשישים והולכי רגל. ישראל היא אחת המדינות שבהן שיעור הילדים ההרוגים בתאונות דרכים הוא מהגבוהים מבין מדינות הOECD, כך גם לגבי האזרחים הוותיקים ובעיקר בקרב הולכי הרגל. מדינת ישראל לא השכילה לצמצם את מספר ההרוגים הגבוה בקרב החברה הערבית שאזרחיה נהרגים בשיעור של 50% יותר מאשר חלקם באוכלוסייה.
באופן הדרגתי ניתן היה לראות כיצד הכסף שהועבר לטובת חיי אדם קוצץ ונחתך בכל שנה. על פי התכנית הלאומית היו אמורות להיות 450 ניידות תנועה במשמרת וכיום ישנן כ-250 ניידות בלבד וגם הן הגיעו לאחר מאבק ממושך שניהלנו בעמותת אור ירוק, כשבמהלך העשור היו שנים שהיו רק כמאה ניידות - רבע מהכוח הנדרש.
המדינה לא השכילה להסדיר את תחום הרכב הכבד ולמרות שמשאיות מהוות 3% מסך כלי הרכב הן מעורבות בכ-20% מסך תאונות הדרכים הקטלניות. חסרים אלפי נהגים, אלה שעובדים נאלצים לנהוג שעות רבות מעל המותר, במשאיות לא תקינות אשר חורגות מהמשקל המותר. למרות שכבר ב-2006 מדינות אירופה אימצו את הטכוגרף הדיגיטאלי שימנע נהיגה מעבר לשעות המותרות וימנע נהיגה במהירות מופרזת, ישראל עדיין לא הטמיעה מערכות אלו בציי הרכב, נתון שמציב אותנו כתף אל כתף עם מדינות בעולם השלישי.
מערכות בטיחות הן כלי אפקטיבי לצמצום תאונות הדרכים אשר מפצה על טעות הגורם האנושי. במקום להוביל את המהפכה הטכנולוגית הבטיחותית, מדינת ישראל עדיין מאפשרת לכלי רכב לא בטיחותיים לעלות על הכביש, כלי רכב עם רמת בטיחות שבאירופה לא מוכנים לקבל ולאפשר. בנוסף, מאות אלפי כלים חשמליים נוסעים ברחובות ובכבישים, ללא תשתית מתאימה, ללא תוספת של שוטרים ופקחים שיאכפו את החוקים והתקנות וללא מודעות ציבורית לחשיבות של חבישת קסדה.
ישנה טענה כי הטלפונים הסלולריים "אחראים" לעליה הגדולה בהרוגים בעשור האחרון. אלו דיבורים שאינם מבוססים על נתונים. מדינת ישראל לא השכילה בעשור האחרון ללמוד ולהבין כמה תאונות נגרמות בשל השימוש בטלפונים הסלולריים. למעשה אין למדינה אפילו מושג קלוש כמה אנשים נהרגים בגלל היסחי הדעת בנהיגה.
משרד התחבורה והבטיחות בדרכים חייב בעשור הבא לחשב מסלול מחדש ולהכריז על רפורמה קודם כל בקרבו. חייבים לקחת אחריות ולהפסיק להאשים רק את הנהגים, עשור של כישלון מוכיח שזה פשוט לא עובד.