לפני מספר שבועות נהרגו ציון פרץ וחגי זבלבסקי ז"ל בתאונת דרכים בכביש 232. לכאורה עוד תאונה קטלנית, אחת מיני רבות, אך אין הרבה תאונות שניתן היה לומר באופן כמעט וודאי ונחרץ שאפשר היה למנוע אותן. סיפורו של כביש 232 מקפל בתוכו את היחס של מדינת ישראל אל המאבק בתאונות הדרכים ובעיקר מאיר בזרקור את הזלזול בחיי אדם.
כביש 232 שנסלל אי שם בשנות ה-50, מתחיל באזור כרם שלום ונמתח לאורך 80 קילומטרים עד צומת אשכולות בסמוך לישוב ניצנים. כ-2,00 משאיות וכלי רכב כבדים נוסעים בכל יום לאורך הכביש שגבה את חייהם של קרוב ל-50 בני אדם במעל 600 תאונות ב-15 השנים האחרונות. גידול מספר כלי הרכב שנוסעים בו בכל יום, ריבוי כלי הרכב הכבדים בשילוב תשתית רעועה – שוליים צרים, היעדר גדר הפרדה ביו הנתיבים למניעת תאונות חזיתיות, שדה ראיה מוגבל וכניסות ויציאות לישובים שאינן מוסדרות, גורמים לכל נסיעה בכביש להפוך להימור על החיים.
השינויים שחלו באזור עוטף עזה בשנים האחרונות הביאו את ממשלת ישראל להבנה כי יש להפנות תקציבים רבים לטובת תושבי האזור ולכן ב-21 בספטמבר 2014, כחודש לאחר מבצע צוק איתן, התכנסה ממשלת ישראל לישיבה שמטרתה לחזק את יישובי העוטף. בין שלל ההחלטות שהתקבלו בולטת בעיקר ההחלטה להרחיב את הכביש מצומת סעד ועד מעבר כרם שלום. לצורך שדרוג הכביש הוקצו 250 מיליון שקלים והנושא הובא לאחריותו של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים.
הפרויקט מציל החיים יצא לדרך אך לאחרונה הטרקטורים וכלי העבודה פסקו מלעבוד בו. מדוע? נגמר הכסף. 56 מיליון שקלים חסרים להמשך העבודות ומשמעות הדבר כי העבודות פסקו והפרויקט תקוע. יש שיאמרו חלמאות ויש שיטענו על חוסר תכנון נכון אך השורה התחתונה היא שעורק כל כך מרכזי שמשרת את התושבים, את הצבא ואת התעשייה נזנח על ידי הממשלה ובעבור עשרות בודדות של מיליוני שקלים. בינתיים, משתמשי הדרך השונים בכביש ממשיכים לשלם את המחיר ולהיפגע.
כביש 232 הוא כביש אדום וכמוהו הכבישים האדומים גובים את חייהם של עשרות ישראלים בכל שנה. לדאבון ליבנו שיפור התשתית באותם כבישים אינו עומד בראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל. את הכבישים הללו, שאינם סלחניים לטעויות הנהג, היו חייבים למגר כבר לפני שנים. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים נהנה מאחד התקציבים הגדולים, כ-15 מיליארד שקלים. הצפייה והדרישה שחלק גדול יותר מהכסף יופנה לטובת הצלת החיים בכבישים.
השקעה כספית בשיפור תשתית הוכחה לא פעם כמשתלמת כלכלית ובעיקר מצילה חיים. על פי בנק ישראל עלותו של כל הרוג למדינה היא כשבעה מיליוני שקלים, כל פצוע קשה נאמד ב-1.5 מיליון שקלים ולכן פחות תאונות דרכים פירושן חסכון כספי עצום לקופת המדינה וזאת בנוסף להצלת חיי אדם, וחיסכון בצער וכאב המשפחות השכולות. לא צריך להיות גאון פיננסי כדי להבין כי המקום הטוב ביותר להשקיע בו את הכסף הוא בצמצום תאונות הדרכים שעולות למשק הישראלי כ-15 מיליארד שקלים בכל שנה. זו השקעה שתחזיר את עצמה ותאפשר חסכון כלכלי עצום לקופת המדינה.
ולכן, כשמדובר בחיי אדם אין מקום לקיצוץ תקציבי ואין מקום לחסכון, זה עולה לנו בחיים ובכסף מיותר, כסף שאנחנו יכולים לחסוך. את חייהם של ציון פרץ וחגי זבלבסקי ז"ל כבר לא נוכל להחזיר אבל לבטח נוכל למנוע את מותם של אחרים וטובים, שכל חטאם היה שנסעו בכביש 232.
הכותב מכהן כמנכ"ל עמותת אור ירוק