30% מהנוסעים מאחור ו-11% מהנוסעים שמלפנים בישראל לא חוגרים חגורות בטיחות, כך עולה מנייר מידע חדש של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הכישלון הגדול בהסברה מציב את ישראל במקום ה-25 (הגרוע) מתוך 31 מדינות בשיעור חגירת חגורות בטיחות מלפנים ומאחור. ברלב"ד מודים כי שיעור החגירה במושבים הקדמיים טעון שיפור לאור העובדה שהוא נמוך ביחס לרוב המדינות, כמו גם שיעור החגירה במושבים האחוריים.
במדינות האיחוד האירופי חל שיפור בשיעורי החגירה הן במושבים הקדמיים והן באחוריים, אך במדינות מזרח ודרום אירופה שיעורי החגירה עדיין לא מספקים. שיעורי החגירה במושבים האחוריים נמוכים מאשר במושבים הקדמיים, כנראה בשל תת הערכה של נוסעים את ההשלכות של אי חגירה מאחור. המדינות בעלות שיעורי החגירה הגבוהים ביותר הן גרמניה, צרפת וצ'כיה, עם שיעור של 98% במושבים הקדמיים. המדינות בעלות שיעור החגירה הנמוכים ביותר במושבים הקדמיים הן איטליה וקרואטיה עם 62% ועם שיעור נמוך ביותר של חגירה במושבים האחוריים.
ארז קיטה מנכ"ל עמותת אור ירוק: "חגורת בטיחות הוכחה כאביזר בטיחות אפקטיבי ומציל חיים וככל הנראה המאפיין הבטיחותי היעיל ביותר בכלי הרכב. ולמרות זאת, שיעורי החגירה בישראל נמוכים ומציבים אותנו בתחתית המדינות. זהו כישלון הסברתי גדול וכישלון אכיפתי גדול לא פחות. נהגים לא חוששים להיתפס על ידי המשטרה ולכן נוהגים ומסיעים נוסעים לא חגורים. זו תוצאה ישירה להיעדר של כ-200 ניידות שחסרות למשטרת התנועה. ניתן לצמצם באופן משמעותי את מספר הנפגעים וההרוגים בתאונות שבהן הנוסעים ברכב לא היו חגורים באמצעות חיזוק ההרתעה המשטרתית ותוספת של ניידות ושוטרים, במקביל להגברת המודעות בקרב הציבור".
עוד עולה מנייר המידע, כי שיעורי החגירה נמוכים יותר בישובים הערביים מאשר בישובים היהודיים, ובישובים החרדיים מאשר בישובים החילוניים. חגירה בקרב נוסעי המושב הקדמי נמוכה במקצת מאשר בקרב נהגים, ושיעורי החגירה במושבים האחוריים הם הנמוכים ביותר שם.
חגורות בטיחות מהוות אמצעי יעיל ביותר במניעת מקרי מוות ופציעות קטלניות במקרה של תאונות דרכים. על אף יעילותן המוכחת, ועל אף שחגירתן מחויבת בחוק, שיעורי החגירה של נהגים ונוסעים עדיין לוקים בחסר. הסכנה באי חגירה היא שכאשר הרכב מתנגש בעוצמה בעצם כלשהו, הנהג (או הנוסע) הלא חגור יוטח בעוצמה אל הדפנות הפנימיות של הרכב, או שייזרק בעוצמה דרך שמשת הרכב. כאשר ברכב יש יותר מנוסע אחד לא חגור, קיימת סכנת התנגשות של הנוסעים זה בזה, בנוסף להתנגשות בחלקי הרכב.
ההתנגשות מתרחשת בין הרכב לבין עצם אחר; לאחר מכן גופו של הנהג או הנוסע מתנגש בפנים הרכב; ולבסוף האברים הפנימיים מתנגשים בדפנות הפנימיים של הגוף (ריאות בכלוב הצלעות, רקמת המוח בגולגולת). מטרתן של חגורות הבטיחות היא הפחתה הדרגתית של הכוח הפועל על הגוף.
מאפייני בטיחות חשובים אחרים כגון כריות אויר עובדים כפי שתוכננו רק אם הנוסעים חגורים. חגורות בטיחות מפחיתות פציעות במקרה של תאונה, ויחד עם כריות אויר מיועדות בעיקר להגן על הנוסעים במקרה של תאונה חזיתית. במקרה של פגיעת צד והתהפכות, חגורות בטיחות בעיקר מונעות מהנוסעים להיזרק החוצה מהרכב או בתוכו ובכך מגדילות משמעותית את סיכויי ההישרדות שלהם.
על פי ארגוני הבטיחות המובילים בעולם, חגורת בטיחות מפחיתה את הסיכון למוות בקרב נהגים ויושבי המושב הקדמי ב-45%-50%, ואת הסיכון למוות ופציעות חמורות בקרב יושבי המושב האחורי ב-25%. השימוש בהתקן ריסון לילדים יכול להוביל להורדה של 60% במקרי מוות.
הפתרונות המרכזיים להעלאת שיעורי החגירה הם אכיפה משטרתית, יחד עם כיסוי תקשורתי מקיף ומתן תמריצים. שני משתני המפתח הקובעים את יעילותה של אכיפה הם תפיסת הסיכוי להיעצר ועוצמת הענישה. כלומר, ככל שאנשים תופסים את סיכוייהם להיעצר ולהיענש בחומרה, כך הם ייטו יותר לחגור חגורת בטיחות. תפיסות אלה מושפעות בין היתר מקמפיינים תקשורתיים המגבירים את המודעות לחוק ולאכיפתו. בנוסף, הדרך הטובה ביותר להעלות את שיעורי החגירה מעל לרף ה–80%-90% היא מתן תמריצים ערכיים ייעודיים לקבוצות ספציפיות של סרבני חגירה. תמריץ נוסף הוא מתן הקלות מס ברכישת רכב חדש בעל מערכות התראה על אי-חגירה.